"מה יגידו" מאת אורית דנין

ספר הילדים "מה יגידו" מאת אורית דנין בהוצאת הספרים אוריון, נקרא גם אגדת זן. זן, הינו ענף בתורה הבודהיסטית הנפוץ בקוריאה, יפן וויטנאם ומבכר את המעשה על פני הכוונה, בבסיס דרך הזמן ניצב התרגול הממשי מעל המחשבה, ואורית מתרגמת את התורה המעמיקה הזו לאגדת זן קסומה לילדים, באופן הממחיש את הרעיונות המורכבים/פשוטים, כדי שהקורא יוכל להפנים אותם וליישם אותם. 

אורית דנין מצליחה לתרגם למילים חששות, פחדים ומחסומי אומץ שיש לכולנו, ומלמדת את הקורא איך אפשר להתמודד עם הפחדים שלנו באופן מעשי. היא עושה זאת באופן מקורי דרך עלילת הספר, המעוררת בקוראים הצעירים מחשבה אודות הדרכים השונות לפתור את הקשיים המניעים את העלילה, עוד לפני  שהפתרונות מופיעים בטקסט.

במרכז הספר 'מה יגידו' ניצבת דמותה של הילדה רוני המתגוררת במושב ונוהגת לבלות זמן רב בשדה מאחורי ביתה. רוני מבלה  זמן רב עם עצמה בעשיית דברים שמסבים לה הנאה, אבל היא לא חולקת אותם עם אחרים. רוני אוהבת במיוחד לקטוף פרחים ולשזור אותם בשערה, אבל על אף שהיא אוהבת לראותם מעטרים את שערה, היא מתביישת לצאת ככה מהשדה בחזרה לציוויליזציה. בכל פעם, לפני שהיא עוזבת את השדה כדי לחזור למושב, היא מנערת את הפרחים מעל ראשה, כדי שאף אחד לא יראה אותה ככה. כדי להתמודד עם הבחירה של רוני לא להיחשף, בוראת מחברת הספר אגדה המכילה מוטיבים על טבעיים, שיסייעו לרוני להתגבר על הרגליה באופן שיעורר השראה ועניין בקוראים הצעירים.

באחד מביקוריה בשדה מאחורי הבית היא פוגשת פיה המכונה סימה, שמספרת לרוני שזכתה לכינויה משום שהיא יודעת את מילות הקסם המגשימות משאלות לילדים. מילות הקסם הללו, היא מספרת לרוני, מסלקות לחשים של שדים. רוני קצת מפחדת לגלות על השדים ועם זאת מאוד רוצה ללמוד את מילות הקסם של הפיה, אבל זו מסבירה לה שהיא לא מגלה לילדים את המילים עצמן אלא מסייעת להן למצוא אותן. היא תיתן לרוני רמז, רק אם רוני תחזור לביתה עם הפרחים שמעטרים את ראשה. כשרוני מסבירה לסימה הפיה שאינה יכולה לשוב לביתה עם הפרחים המעטרים את ראשה, סימה מבטיחה לה שהן תיפגשנה שוב, כשהיא תמצא את האומץ לעשות זאת. 

באותו לילה פוגשת רוני לראשונה את השד מיה בחדרה, שמספר לה שאיש פרט לרוני אינו יכול לראותו והוא לוחש לה מדי ערב לחש שגורם לה להגיד שוב ושוב "אני לא יכולה". רוני משקרת למיה, כשהיא אומרת לו שהיא לא משתמשת במילים הללו, אבל מיה מנחש שסימה ורוני שוחחו, ולכן הוא לוחש באוזנה מילים שאינה שומעת ומסתלק מחדרה. למחרת בשדה, רק בשביל לפגוש את סימה שוב, שוזרת רוני פרחים בשערה, מתבוננת במראה קטנה שהיא נושאת עמה, ומקווה שסימה תאמין שמצאה את האומץ שלה, ותופיע.  וזה באמת מה שקורה, סימה מופיעה ושומעת ממנה על הפגישה עם השד מיה. סימה מגלה לרוני שמיה הוא רק חלק משמו של השד.

רוני מבקשת לדעת את שמו המלא, אך כדי לקבל רמז על כך, סימה חוזרת על בקשתה ורוני בתגובה מנערת את הפרחים משערה. אך אז פונה אליה סימה ומבקשת לדעת מה חשבה בלבה כשסירבה לעזוב את השדה עם הפרחים בשערה, "מה יגידו" מציינת רוני, וחוזרת על צמד המילים שוב ושוב עם שמות האנשים שהיא חוששת מתגובתם. וסימה צוחקת ומציינת כי זה גם בדיוק שמו המלא של השד, ושזה גם הלחש-העוצר-כל-רצון שלו, שעוצר אותה מלעשות דברים שהיא רוצה. כדי לבטל את הלחש, על רוני להכיר את מילות הקסם של סימה, מזכירה לה סימה, ולשם כך עליה לשוב לביתה עם הפרחים בשיערה. היא מסבירה לרוני שתמיד יהיו לאנשים אחרים דברים להגיד, אך עליה להקשיב לעצמה ולעשות את מה שברצונה ורוני מבינה פתאום שהכל תלוי בה, שאין לה צורך במילות קסם אלא רק לעשות את מה שבא לה.

ברגע הזה מופיע השד מיה בשדה, אבל כשרוני אומרת לו בתקיפות שלא אכפת לה מה יגידו והיא תעשה מה שבא לה, הוא נעלם. כל הדרך לביתה, כשקטפה פרחים ועיטרה את שערה, מלמלה לעצמה "תעשי מה שבא לך" וכך גילתה את שמה המלא של הפיה.

את הטקסט של אורית דנין עוטפים איוריה היפים של יפעת נחשון, העשויים בגוונים פסטליים רכים שמעניקים לסיפור עטיפה מזמינה המעודדת שהות בעולמה של רוני.

אורית דנין, 49, אם ל- 2 בנות, תושבת קיבוץ גניגר בעמק יזרעאל. "מה יגידו" הוא ספרה הראשון.

ספרה של אורית דנין המודפס בפונט גדול ומנוקד, מתאים לקריאה עצמאית ע"י ילדים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה, ומהווה נושא לשיח משמעותי על פחדים, חששות, היסוסים ובעיקר פריצת גבולות אישיים ואושר, הן בבית עם ההורים, והן במוסדות החינוך עם המורים, הגננות והמדריכים. ספר מושלם לכניסה לעולם חדש, כמו כניסה לעולם בית הספר, בכיתה א'.

(*) תורת הזן

זן, היא תורה כל כך פשוטה עד שאי אפשר לכתוב מהי. התורה על רגל אחת היא: הדיו של האותיות האלה הוא בצבע שחור. הבודהה בכבודו ובעצמו לימד את הזן פעם אחת: הוא הגיש לתלמידו בודהי-דהרמה פרח, ואמר לו: העולם כולו הוא פרח אחד. בודהידהרמה לקח את המשפט הזה למסעותיו בסין, ומשם, לפני כ- 5,000 שנה, הופץ הזן, והוא נפוץ מאוד עד היום בקוריאה, יפן, וויאטנאם וארה"ב.

"מה יגידו" מאת אורית דנין. איורים: יפעת נחשון. הוצאת הספרים "אוריון", 28 עמודים. מחיר לצרכן 84 ₪. מנוקד. להשיג בחנויות הספרים וכן בחנות ההוצאה בקניון ערי החוף, רחוב סחרוב 19, ראשון לציון ובחנות המקוונת של ההוצאה www.orion-books.co.il. הספר זמין גם כווידאובוק, אודיובוק (מעולה לנסיעה עם הילדים ברכב) ואיבוק. ניתן לרכישה באתר של הספר www.mayagidu.co.il

מודעות פרסומת

אודות juli1974

אקדמאית, אמא ל-3, יחצנית מסיבות לשעבר, עוסקת בתחום בקרת פרויקטים
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.